אבל אף פעם לא הייתי בסיני!

הצלחת ההפגנה כנגד הכפייה הדתית פשוט לא מובנת בקרב החרדים. הם לא מצליחים אפילו להבין שההפגנה היתה נגד אלימות, לא נגד הדת - ומכאן הצלחתה, מכיוון שהיא פנתה לציבור רחב וגדול, ולא רק לחילונים האתאיסטיים. אבל האמת, אולי קשה להאשים אותם, כשהתקשורת שלהם משקרת להם ואומרת ש"רק מאות בודדות נענו לקריאה לבוא ולמחות על הכפיה החרדית" (בעוד שהגיעו אלפים) ב"הפגנה החילונית" (החברה מ"נאמני תורה ועבודה" וודאי יופתעו לשמוע שהם חילונים) של "ארגוני השמאל" (כמו צעירי הליכוד, למשל). גם התקשורת הפופולרית לא טובה הרבה יותר, למשל Ynet מפרסם ש"גם החילונים בירושלים יודעים להפגין", ורק מזכירים ש"חילונים וגם דתיים מתונים, תושבי ירושלים וגם מבקרים מערים אחרות" השתתפו בגוף הכתבה (ומי קורא לעומק?).

וכך עומד הרב יצחק גולדקנופף, מזכיר ועדת הרבנים למען קדושת השבת, ופשוט לא מבין על מה היתה ההפגנה.

"ההפגנה הזו תמוהה מאוד בעיניי. הרי אם היינו מפגינים נגד הקפאת הבנייה או באיזה עניין פוליטי הייתי מבין שיש צד שני. אבל כשאנחנו מוחים נגד חילול שבת ונגד זה שלא נותנים ליהודי יום מנוחה בשבוע - אני לא מבין איך יש מי שעומד בצד השני, אלא אם כן הוא לא יהודי בעצמו". לדבריו, "כולנו, גם אני וגם מי שהפגין הערב, עמדנו בהר סיני וקיבלנו את החיוב לשמור את השבת"

יש בהחלט צד שני לרעיון העוועוים ש"כבוד" הרב הוא זה שיחליט בשבילי שאני יהודי ולכן יום המנוחה שלי יהיה ביום שבת, בחוק. אבל הבעיה הבסיסית של הרב המסכן היא פשוט שהוא לא מבין על מה ההפגנה. האלימות החרדית מסיבה להם נזק עצום, בכך שהיא מפנה אפילו את הדתיים המתונים נגדם ועל ידי העלאת הנושאים (ועיוותים על ידי התקשורת) מנפחת את כוחם של החילונים ולכן מוסיפה לכוחם. למרות שההפגנה הזו לא היתה הפגנה חילונית, אחריה החילונים בירושלים יהיו גאים ותוקפנים יותר, יותר אנשים יצטרפו למאבקים חילוניים, וכדומה. האלימות החרדית מובילה להתחזקות החילונים.

אבל הדבר המוזר ביותר בדברי גולדקנופף הוא האמירה ההזויה שכולנו עמדנו בהר סיני וקיבלנו את החיוב לשמור את השבת. "כבוד" הרב איבד את היכולת לא רק להבדיל בין חושך לאור, אלא גם בין מציאות למשל. זה לא שזכרונו בגד בו והוא מאמין שהוא עמד בהר סיני; אני אטה לו חסד ואניח שהוא לא עד כדי כך משוגע. אלא שהוא איבד את היכולת להבדיל בין אמירות נכונות ללא נכונות, בין מטאפורה לאמת, בין משל למציאות, ובין דעתו שלו לבין המציאות. זוהי חלק מהתרעלה הדתית, המרחיקה את האדם מן המציאות - וגולדקנופף שתה את כוס התרעלת עד תומה.

סיפור מעמד הר סיני הוא אבן יסוד באמונה החרדית. בפרסום לקראת ההפגנה אמר לי חרדי אחד שלא ייתכן שהמציאו אותו - שש מאות אלף לא ישקרו, ואם ינסו לשקר הרי אבותיך לגידו לך "לא, לא היינו במעמד הר סיני". אני מאשים את משרד החינוך, שלא דאג להשכלה דתית נאותה לתלמידיו. בכך אני לא מתכוון לעוד שיעורי תנ"ך, אלא לשיעורים על איך התהווה התנ"ך - ודתות אחרות. כאשר אדם נחשף לאיך נוצרות ומשתנות דתות באמת, ה"טיעון מהר סיני" נראה מיד כנבוב וחסר כל הגיון. אין כל בעיה למסורת כלשהי להתפתח ולהשתנות עם פירושים שונים במהלך השנים והמאות -בין אם היא על הר סיני הוא שהיא על תחיית המתים בירושלים כשישו ביקר בה. הטקסט התנכ"י, על הסתירות שבו ועל כל מה שלא כתוב בו ושנטען שיש בו על פי פירושים מאוחרים יותר (כמו למשל המספר שש מאות אלף), מהווה בפני עצמו הוכחה ניצחת לכך שמדובר בעוד מיתוס, עוד דת שהתפתחה באופן רגיל לחלוטין, כמו שאר הדתות. לא שממש זקוקים להוכחה נוספת.

לוקחים בחזרה את ירושלים, בהליכה

במוצ"ש ייצא לפועל מה שהיה צריך לצאת שבת שעברה - צעדה של הציבור השפוי, כנגד הכפייה החרדית באינטל ובכלל. כפי שאומר אתר האירוע,

בעקבות ההפגנות האלימות של החרדים באינטל
בעבות ההפגנות האלימות של החרדים בקרתא
חילונים, דתיים ומסורתיים
אומרים די לנסיונות הכפיה החרדית
ומתאחדים להחזיר לעיר
את השפיות, את החופש, ואת הכבוד ההדדי
נפגשים למצעד שיתחיל בכיכר פריז,דרך המשביר לצרכן,בן יהודה ויסתיים בכיכר ציון בארוע גדול של חופש ופלורליזם לכולם בירושלים

היה אולי עדיף לצעוד ביום חמישי, לפני יום שבת, אבל זה מוקדם מדי. לא צועדים בשבת עצמה כדי לאפשר לציבור שומר-השבת לבוא - ואני חושב שהפעם, הוא יגיע. אני מקווה שנצליח להביא המון מכובד.

זו עדיין תגובה "עדינה". בהמשך, יש הפתעות יותר חריפות, שאני מקווה שנצליח להרים - לא כפורום הארגונים, אלא כמפלגת אור ועוד חילונים, דברים כגון צביעת השם יהוה על הכביש...

האמת, מאוכזב

השבוע היתה אמורה לצאת פעילות מסוימת לנוכח הפגנות החרדים, אבל בסוף היא לא ממש צלחה. חבל. נכשלנו בהרמת אירוע נגדי, וזה די מאכזב.

מצד שני, המשטרה עושה קצת יותר - אבל עוד לא מספיק. זה נחמד מאוד להתחיל לעצור חרדים פורעי חוק, אבל זה ש"שוטרים ניסו לעצור מפגינים נוספים, אך נתקלו בהתנגדות ובשימוש בכוח מצד החרדים, תוך משיכות וקללות" - זה מגוחך. המשטרה צריכה להיערך בכוחות ומשאבים שיספיקו כדי לעצור את מי שצריך לעצור. באמת שהיא מסוגלת. ואם לא - אז יאללה, תביאו צבא. אם הוא מסוגל לעזור למשטרה לפנות ישובים, הוא יכול גם לעזור לה לפנות חרדים למעצר.

נו, קצת מאוכזב. אבל אולי, רק אולי, שבת הבאה... ?

אני מאשים את המשטרה

טוב, התפרעות החרדים היא לא באמת באשמת המשטרה. אבל העובדה שהיא ממשיכה ללא הפרעה - כן. המתפרעים הרסו רכוש בשווי מליון שקל ויותר, פגעו בסגן ראש עיר, תקפו עיתונאים... וכמה מעצרים היו? כמה אישומים? אפס. ככה לא מרתיעים בריונות - ככה מעודדים אותה. איפה הסוסים? האלות? הזרנוקים? למה אפשר להשתמש בהם כנגד סטודנטים מפגינים, אבל לא נגד חרדים מפגינים? אם הם היו ערבים, כבר מזמן היו כמה בבית חוליפ ועשרות עצורים באשמת התגדות למעצר, הפרת סדר, תקיפת שוטר...

אני מבין את המשטרה - היא רוצה סדר, לא שלטון חוק. היא בטח שלא רוצה נפגעים, ויחס עוין (עוד יותר) מהאוכלוסיה החרדית בהמשך. אבל יש לה תפקיד לבצע, והיא נכשלת בו.

אינטל ואי-שוויון כלכלי

ההפגנות האחרונות כנגד פתיחת מפעל אינטל בשבת הן רק נסיון שקוף של העדה החרדית ליצור צרות לראש העיר החילוני. אבל הם מראים לא רק את הכפייה הדתית ושלילת החופש, אלא גם עד כמה הדת גורמת לעוני. אפילו ההפגנות בפני עצמן, גם אם הן לא ישיגו מאומה, מרחיקות את הסקטור הכלכלי מירושלים, ותורמות בכך לעוני של כל העיר. מה שטוב, כמובן, לדת - אנשים עניים פונים יותר לשירותי דת ותמיכה כלכלית על ידי ארגונים דתיים, בייחוד כאשר מערכת הרווחה במדינה כושלת (כפי שהיא במדינתנו הקטנה).

אבל הדת תורמת לא רק לעוני ישירות, אלא גם לחוסר שוויון כלכלי (שככלל מלווה אותו). ניתוח שערך טום ריס השווה את חוסר השוויון החברתי ב-54 מדינות, תוך שליטה על משתנים אחרים כגון אחוז הזקנים באוכלוסייה, הגירה, שיטה פרלמנטרית (ייצוג יחסי נוטה לבחור שמאל כלכלי), ועוד. התוצאה - הגורם היחידי שבקורלציה עם חוסר שוויון היה הדת! גם כשהוא הגביל את הרשימה לשני-שליש המדינות העשירות יותר, הדת היתה אחד מארבעת הגורמים העיקריים (שהיו שוויום בחוזקם, וביחד הסבירו 80% מהשונות).

אי-שוויון כלכלי אינו בדיוק עוני, אבל הוא כן מתכון לעוני של רוב האוכלוסיה, לתחושת קיפוח, למתחים חברתיים, וכדומה. הדת עולה ופורחת כשיש אי-שוויון כלכלי. ומנגד, בכך שהיא מרחיקה את הסקטור היצרני, הדת לא רק גוררת ישירות לעוני, אלא גם מעמיקה את חוסר השוויון הכלכלי בין החרדים לחילונים במדינה, בין ישובים דתיים וישובים חילוניים, וכדומה. עוד מתכון למתח, עוד מתכון ל"שלנו" לעומת "שלהם", עוד מתכון לאסוף כמה נפשות טועות.

עדכון הספריה הבהירה: אפולוגטיקה

הספריה הבהירה עודכנה בעוד עמוד: עמוד השער של האפולוגטיקה. זה רק מאמר קצרצר ומסכם, אבל הוא יספיק לבינתיים. יש קישור להרחבה רק לטיעון הקוסמולוגי, אבל גם הקישור הזה מוביל רק לגרסת בוסר - שאולי בכלל עדיף להוריד מהאתר עד שתהיה בשלה. נראה.

העבודה נמשכת על המבוא לתורת המוסר. ברגע שהוא יושלם, הספריה תוכל למעשה להיפתח. במקביל אני עובד על הטיעון הקוסמולוגי. שני המאמרים האלו ייקחו די הרבה זמן. נו טוב.

קישורים

כמה קישורים:

1) ארה"ב נתנה ציון "לא מספיק" לחופש הדת בישראל - עקביא אלדר (הארץ) מספר על דו"ח שנתי של מחלקת המדינה של ארה"ב שמפרט את הבעיות בכפייה הדתית בישראל. הדו"ח מראה שישראל יותר קרובה למדינות ערביות למערביות בכל הקשור לחופש דתי. בקיצור - ישראל מקצה משאבים ותמיכה ממשלתית ביהדות אורתודקוסית, תוך כדי אי-שוויון בתמיכה בדתות אחרות (עד כדי תמיכה תקציבית כמעט רק ליהדות אורתודוקסית, ואי-מתן שוויון ציבורי כגון בגיור רפורמי) ואף נישול שלהם וחוסר כיבוד הזכויות שלהן (החל בנישול מסגדים וכלה באי-הגנה מפני פעילות עבריינית), וכמובן תוך כדי אפלייה מינית (שאיכשהו תמיד הולכת יד ביד עם אפלייה דתית). אבל כדאי לקרוא את הציטוטים מהדו"ח, שממחישים היטב את הבעיה.

2) סגן שר הבריאות כנגד הרופאים - פרופסור יעקב לביא מתרעם על סגן השר (כלומר השר בפועל, אבל חס וחלילה לא יתכנה כך כדי שלא יישב בממשלה ציונית) יעקב ליצמן, הטוען כי דום לב הוא מוות ומוות מוחי אינו מוות, כך שכל הרופאים המשתילים (הלוקחים לב פועם מבעל מוח מת) הם רוצחים. זוהי כמובן עמדת ההלכה, על פי החרדים, כך שאין מה להתפלא, אבל בהחלט יש לגנות. מה שמעניין הוא שהרבנות הראשית הוציאה פסק הלכה שדווקא מוות מוחי הוא הקובע, מה שמראה מבחינתי שני דברים: אחד, כמה ההלכה זה מה שרוצים שהיא, וזה מגוחך; ושניים, שלא לחינם הדתיים באמת לא מתייחסים לרבנות הראשית, מכיוון שהיא בוגדת במסורת ההלכה ובעקרונותיה, ומהווה למעשה מעין חצי-רפורמה, רק בלי שום קהל רפורמי שהולך אחריה (עם כבר רפורמים - עדיף רפורמים אמיתיים, כמו חדו"ש).

דו"ח גולדסטון

אני מנסה לא להיגרר לפוליטיקה בבלוג, אבל לפעמים אני נשבר. כמו הפעם.

התגובה הישראלית לדו"ח גולדסטון היתה בזיון. לא בגלל שדחו אותו - אלא בגלל שדחו אותו ברטוריקה, בהתלהמות, ללא שאפילו קראו בו. דחו אותו כרפלקס פוליטי, לא מתוך ניתוח אנליטי ואמיתי של טענותיו.

עכשיו, דו"ח גודלסטון הוא בן 575 עמודים. לי בחלט אין זמן לקרוא אותו, אוני גם לא בקיא בהיסטוריה, חוק, ומדעי המדינה כך שקריאה שלי בו לא תהיה מאוד אפקטיבית. אבל היתה חסרה מאוד תגובה של מישהו שכן קרא אותו, וכן בקיא, וכן יכול להגיב בצורה מושכלת לטענות, להגיב לדו"ח באמת. וסוף סוף קראתי כזו תגובה:

משה הלברטל, ממנסחי הקוד האתי של צה"ל, כתב מכתב תגובה ארוך במגזין The New Republic. הלברטל טוען כנגד הדו"ח שהוא אינו מנסה אפילו להתמודד עם הסוגיות המוסריות, ולכן החוקיות, האמיתיות, ושהוא אינו אלא כתב אישום פוליטי שלא מנסה להציג את האמת לאשורה. רוב טענותיו על פשעי מחלמה פשוט אינן מגובות בהבנה של מה צבא יכול וצריך לעשות במלחמה אי-סימטרית, ושל הצבא והחברה הישראלית והפלסטינית. חלק ניכר מהדו"ח מוקדש לניתוח של הפשעים של ישראל כנגד זכויות האדם ביהודה ושומרון, ניהול הסכסוך, וכדומה - דברים שאין בינם ובין בדיקת דרך ניהול המלחמה דבר וחצי דבר. הדו"ח מבוסס, ביודעין, על עדויות של פלסטינאים, אבל לא שם לב לבעיות המתודולוגיות שזה מעלה בחיפוש האמת, ונראה שהוא לא מתעניין בחיפוש האמת והצדק בכלל.

יחד עם זאת, גם הלברטל מודה שינן כמה עדויות חמורות שראויות להיבדק. ישנן עדויות, למשל, להריסת בתים רבים בעזה בימים האחרונים, ללא שנראה שהיה לזה סיבה מבצעית, ככול הנראה כדי "להשאיר צלקת"; ישנן עדויות לתקיפת מבנים ותשתיות שאין להם כל שימוש צבאי, או שהנזק שייגרם לאוכלודייה מהשמדתן לא פרופורציונאלי לנזק הצבאי לחמאס - למשל מערכת הביוב, או תחנת הקמח; ישנן עדויות לכשלים ברמה האישית, כגון ירי על אנשים המניפים דגל לבן. יש הרבה מה לחקור, ולבדוק.

הניתוח של הלברטל גם הוא עצמו אינו נטול פניות. ניתן לראות זאת במילות הסיום שלו -

By clearing up these issues, by refuting what can be refuted, and by admitting wrongs when wrongs were done, Israel can establish the legitimacy of its self-defense in the next round, as well as honestly deal with its own failures.

ודוק - צריך להפריך את מה שאפשר להפריך, ולהודות בטעויות שנעשו. זוהי פליטת מקלדת פרוידיאנית - צריך כמובן להפריך מה שלא נכון, לא את מה שאפשר. אבל העובדה שאני בוחר בנקודה שולית כזו מראה את ההערכה הרבה שיש לי לניתוח של הלברטל - בבירור יש כאן מישהו שקרא את הדו"ח, חשב על נושא, ויודע על מה הוא מדבר, ושנותן תשובה אמיתית ושוקלה לדו"ח וניתוח רציני של המוסר במלחמה. תענוג לקרוא.

רק דבר אחד חבל - שזה באנגלית. היה חסר, חסר מאוד, ניתוח כזה של הדו"ח בעברית בכל הדיון עליו בתקשורת המקומית.

(ןתודה לאריה)

שטרנהל על הנאורות

נכחתי בהרצאה של זאב שטרנהל על "הנאורות, האנטי-נאורות, ונפילת הדמוקרטיות במאה ה-20". למי שלא מכיר (כמוני), מודבר בהיסטוריון מכובד, שמאלאני, ולכן קורבן לנסיון רצח על ידי לאומני-דתי. אבל ההרצאה לא עסקה בזה, לא ישירות - שטרנהל הקדיש אותה להסביר כי הנאורות היא שעומדת בבסיס הדמוקרטיה, וכאשר מערערים עליה מתערערת הדמוקרטיה.

מהי הנאורות? מסתבר שקאנט הגדיר אותה כ"בגרות", כלומר היכולת להשתמש בתבונתך ללא הדרכה. מכאן נובעת תפיסת האדם כאוטונומי, כריבון לעצמו, ולפיכך כשווה לבני האדם האחרים - ומכאן עולה כל הדמוקרטיה. קל לראות את הניגוד לדת - הנהייה אחר מנהיגים דתיים, אם בשר ודם ואם דמות אלוהים עצמו, הינה ביטול האווטונטמיה של האדם, אינפנטיליות המובילה להיררכיה וסמכות ולאיבוד צלם אנוש. (אני מרחיב בפוסט זה על הרעיונות שממעתי - אין לקחת אותו כסיכום של ההרצאה, שטרנהל לא אמר את כל מה שאני אומר.)

אך מה שעניין אותי במיוחד בהרצאה היו דווקא היסודות של האנטי-נאוורת. היו שם כמה תובנות מעניינות. ראשית, מסתבר שדווקא אנטי-נאורות היא המובילה לרב-תרבותיות. האנטי-נאורות גורסת שלא כל בני האדם שווים כ-בני אדם, עם זכויות אדם, אלא שכל עם ואומה הם משהו נפרד בפני עצמו - ומכאן מגיעים לרעיון שלכל עם מגיעות הזכויות שלו (כמו חזון ה"מדינה דו-לאומית" בארץ), ורב-תרבותיות (כגון ההשקפה שהחרדים רשאים לחנך את ילדיהם איך שיירצו - אלו הרי הילדים שלהם, בחברה שלהם, הם לא "ילדים אנושיים" אלא ילדים חרדיים). לכן, בפועל, היתה זו דווקא האנטי-נאורות שלעיתים רבות הביאה לסובלנות ורב-תרבותיות (החל מקבלת הדיהמי בארצות האסלאם וכלה במובלעות האסלאמיות בבריטניה). לעומת זאת, הנאורות מטיפה לכך שלכל בני האדם מגיעות אותן זכויות, ולכן מלווה ככלל באי-סובלנות כלפי תרבויות שונות, שלעיתים מגיעה לכלל כפייה (כגון איסור הבורקא בצרפת) ומתדרדרת בקלות לאלימות (כגון במהפכה הצרפתית). תמיד התנגדתי לרב-תרבותיות, ורק עכשיו אני קולט עד כמה עמוקים השורשים להתנגדות זו; וטוב לשמוע על ההשלכות הלא-טריוויאליות של העמדות.

עוד נקודה שנגעה לליבי היא העובדה שיש ממש בחלק מטיעוני האמטי-נאורות. אחד הטיעוניים, למשל, הוא ש"הדמוקרטיה משמעותה שלישו ולסוקרטס ולאחרון האנאלפבתים לכולם מגיע קול אחד". שטרנהל נימק כנגד שהשוויון הוא לא ברמה אלא בזכות המוסרית, אולם זה לא הסבר מספק. נכון שיש שוויון מוסרי, אבל זה אומר שצריך להיות שוויון בקביעת המטרות לחברה, לא בקביעת הדרך להגיע אל המטרות. אני חושב שהתשובה האמיתית היא האמרה השחוקה שהדמוקרטיה היא שיטת הממשל הגרועה ביותר חוץ מכל האחרות - נכון שבתאוריה היה צריך להבדיל בין בחירה במטרה, שבה רצונות כולם שווים בערכם, ובחירה בדרך, ששם התבונה והידע חשובים, אולם למעשה לא ניתן לעשות זאת. יתרה מכך, כל נסיון לעשות זאת (כגון שלטןן המנדרינים בסין) אינו יציב ויביא לשחיתות, אריסטוקרטיה, וקבעון מחשבתי ומדיני בטווח הארוך. הבעיה כאן אינה מוסרית, אלא פרקטית.

התומכים באנטי-נאורות גם צודקים בכך שאין בחירה חופשית ונפש, ושאין זכויות "טבעיות" אלא זכויות הן משהו שאנחנו בוחרים לתת. אך אלו נקודות מטאפיזיות משניות. האנטי-נאורים טועים בדבר החשוב ביותר, והוא השוויון המוסרי בין בני האדם - הרעיון שאדם הוא אדם, ולא יהודי או ערבי וכן הלאה. כאן אני מסכים עם עמדתו של שטרנהל שזו בחירה ערכית, לא עובדתית.

לבסוף, הערה על חוסר הנאורות של הקהל. קודם כל, לא היו כמעט בכלל צעירים בקהל, וזאת למרות שההרצאה היא באוניברסיטה ופורסמה באוניברסיטה. אני חושב שזה מעיד על הרדידות של הסטודנט למדעי הטבע, שמתעניין בטבע ובמקצוע ולא בפוליטיקה והגות - וחבל. גם זה וגם זה חשובים - אולי הפוליטיקה חשובה יותר מהכל, כפי שאריסטו טוען, שכן רק היא מאפשרת לנו לעשות את כל השאר. אז חבל. שנית, ביציאה מההרצאה התפתח, מטבע הדברים, שיח בקבוצות קטנות. אני לא יכול להעיד על הכלל, אבל בקבוצה שלי הוא היה ירוד ביותר - לא זכרנו נכון את מה שהמרצה אמר, ובכלל היו כמה אמירות צדקניות שמציגות את היהדות והעם היהודי כנאור, ומעוותות את ההיסטוריה - ניסיתי לתקן, לא בטוח שהצלחתי. בטוח שלא לחלוטין הבנתי את דבריו של המרצה אז, וגם לאחר שחשבתי עליהם עוד אני בטוח שאני מפספס הרבה. זהו אקורד אירוני מה לסיים בו הרצאה המהללת את הנאורות...

http://www.youtube.com/watch?v=twnG1Rae_eI&feature=subtivity

עדכון הספריה הבהירה: קישורים

הוספתי דף קישורים לאתרים אתאיסטיים (בעברית) ברשת - אתרים שמקדמים את הבהירות בישראל. אני אשמח לקישורים נוספים...

שינוי דתי על פני הדורות

הדת בבריטניה מתרסקת מזה זמן רב. באמצע המאה ה-19 (1851) , אחד משני אנשים באנגליה ישב בכנסייה ביום ראשון - בהדרגה ירדה ההשתתפות, כך שבסוף המאה ה-20 (2000) רק אחד משתים עשרה הגיע. אך אם יש תקווה להשיב את השפיות, ולהוריד את הדת, בארץ, חושב להבין איך ומדוע השינוי הזה מתרחש. הלקח הברור ביותר הוא שהשינוי לא מתרחש כתוצאה של שינוי דעות, אלא של הבדל בדעות בין הדורות. כל דור ודור בבריטניה פחות דתי מהדור הקודם לו. למעשה, וואס וקרוקט [1] מראים ש"זמן מחצית החיים" של הדת בבריטניה כיום עומד על דור אחד - כלומר שלילד להורים דתיים יש 50% סיכוי להיות דתי שיגדל, ו-50% שהוא "יאבד" ויהפוך להיות חילוני. לעומת זאת, לזוג הורים חילוניים יש 91% לשמר את ילדם כחילוני (לזוגות מעורבים יש סיכויים באמצע). לכן, עם כל דור שעובר יורדת הדת, בכל היבטיה - האמונה, השתפות בטקסים ומנהגים דתיים, וההשתייכות הדתית. ניתוח על פני זמן רחב [2] מראה שבין 1900 ל-1980, כלומר על פני 80 שנה, ירד שיעור ההשתייכות הדתית ממעל 80% לפחות מ-40%, ובאופן דומה ירד השיעור של אלו שאין להם ספק שהאל קיים ממעל ל-50% לפחות מ-20%. נתונים עכשווים יותר מראים [1] שעל פני 8 שנים בלבד, מ1991 ל1999, ירד השיוך-העצמי הדתי מ-62% ל59.1% (ירידה של 4.7%), ההשתתפות מ-20.3% ל-16.8% (ירידה של 17.2%), והאמונה מ-37.8% ל-32.5% (ירידה של 14%).

במקביל, ישנה עלייה של מהגרים דתיים רבים לבריטניה, שלהם פריון רב. וואס וקריקט מראים [2] שמגמת החילון לא פוסחת גם על אוכלוסייה זו, ובאחוזים דומים. לכן, למרות שהפריון שלה רב והאחוז שלה מבין הדתיים יוסיף ויגדל - סה"כ אחוז הדתיים ומספר הדתיים ירדו מדור לדור. ההגירה לפיכך רק מעקבת את החילון. למשל, בעוד 84% מהעולים מפקיסטאן ובנגלדש שנולדו ב 1943-1943 השתתפו בפעילות דתית באופן קבוע, האחוז לגבי אלו שנולדו ב 1964-1973 ירד ל-65%.

כאמור, אין כמעט שינוי דת בחיים של אדם, או בשנתון לידה מסוים. אנשים לא נעשים דתיים יותר עם הגיל, ולא חוזרים בתשובה או יוצאים בתשובה - בבריטניה, לפחות, אלו תופעות שוליות. התופעה העיקרית שמכתיבה את הדינמיקה היא החילון ההולך וגובר של הדור הצעיר לעומת הוריו.

נתונים אלו לא מחולקים על פי דתות, אבל יש השפעה למבנה המשפחה והדת. סקוט מאירס [3] מונה מספר מאפיינים שמגדילים את התורשה של הדת: ההשפעה החשובה ביותר היא של אמונה דתית של ההורים. אדיקות גדולה דווקא פוגעת בסיכויי ההעברה, אבל ככול הנראה זו תוצאה של לחץ חברתי בילדות, כך שאפקט זה אולי יפסח על החברה הדתית בישראל. יש חשיבות לכך ששני ההורים יחזיקו באותה האמונה, כפי שאכן קורה בחברה החרדית, שלא מרבה בנישואי תערובת בין זרמים שונים (או, כמובן, בין דתות שונות). השכלה של האב מגדילה את הסיכוי להעברת הדת, בעוד השכלה של האם מקטינה אותה - לכן, עדיף להרחיק את הנשים מלימודים, ובייחוד לימודי חול, ומנגד ללחוץ על האב ללמוד, כדי להגביר את העברת הדת לדור הבא. כמה שהאם עובדת פחות, וכמה שהאב עובד יותר (בייחוד בהקשר של לא להיות בבית ולהביא את המשכורת, כנראה), ההעברה טובה יותר. ההעברה גם טובה יותר אם האב הוא מחליט-ההחלטות במשפחה. משפחה מאושרת גם היא תורמת רבות לההעברה. תמיכה רבה של האב והאם וקשיחות מתונה (פתיחות רבה יותר מהמקובל בחברה החרדית) בגידול הילד גם תורמים להעברה. בנוסף, יש חשיבות רבה לנישואין, ילדים, והשתתפות בפעילות ואינטראקציה קהילתית. מאיירס לא נותן דעתו על אפקטים חברתיים, אבל ברור שלחץ חברתי ומבנה החברה גם הוא ישפיע. כמעט בכל מובן, אם כך, החברה החרדית אידיאלית לשם העברת הדת אל הדור הבא.

קצת חומר למחשבה.

[1] וואס ד. וקרוקט א., "דת בבריטניה: לא מאמינים ולא שייכים", 2005.
Voass D. and Crockett A; Religion in Britain: Neither believing nor belonging;Sociology - the journal of the british social association; volume 39; issue 1; pages 11-28; FEB 2005

[2] וואס ד. וקרוקט א., "דורות של דעיכה: שינוי דתי בבריטניה של המאה ה-20", 2006.
Voass D. and Crockett A.; Generations of Decline: Religions Change in 20th-century Britain; Journal for the Scientific Study of Religion; Volume 45; Issue 4; Pages 567-584; Published Online 22 Nov 2006


[3] סקוט מ. מאירס, ""מודל אינטראקטיבי של תורשת הדתיות: החשיבות של ההקשר המשפחתי".
Myers S. M; An interactive model of religiosity inheritance: the importance of family context; American Sociology Review; Volume 61; Issue 5; Pages 858-866; OCT 1996